לֵאָה וִילָדֶיהָ – אִידִילִיָּה ‏¹

ש' בן־ציון

איורים: נחום גוטמן

x מוגש ברשות פרסום

lפרוזה

פרטי מהדורת מקור: פרנקפורט ע"נ מיין: אמנות, 1923

2 לפריט הקודם

🢁 לתצוגת המחזור/שער כולו - אַגָּדוֹת וְסִפּוּרִים – סֵפֶר ר... 🢁

לפריט הבא 1

א. שַׁעֲשׁוּעִים 🔗

[画像:חלק 2 עמוד 2.jpg]

לֵאָה נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה עֲנִיָּה וַעֲזוּבָה עִם שְׁנֵי יְתוֹמִים, בֵּן וּבַת קְטַנִּים. לא הָיָה לָהּ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, וְהִתְחִילָה תוֹפֶרֶת לְבָנִים לַאֲחֵרִים; וְכָךְ, כָּל הַיּוֹם יוֹשֶׁבֶת הִיא כְפוּפָה עַל מְלַאכְתָּהּ זוֹ, הַנּוֹתֶנֶת לֶחֶם צַר לָהּ וְלִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ.

אֶת הַבֵּן נְחֶמְיָה, יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע, נָתְנָה לֵאָה לִלְמֹד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; וְאֶת הַבַּת, רְחֵלָה הַפְּעוֹטָה, יַלְדָה בַת אַרְבַּע, הִיא מַחֲזִיקָה עִמָּהּ בַּבָּיִת.

אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם יָשׁוּב נְחֶמְיָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר, וְהִנֵּה גַם הוּא עִם אִמּוֹ וְעִם אֲחוֹתוֹ בַבַּיִת יֵשֵׁב. חֲבֵרָיו מְשַׂחֲקִים בַּחוּץ, וְהוּא עִם רְחֵלָה יִשְׁתַּעְשֵׁעַ; עוֹשֶׂה לָהּ צִפֳּרִים וַעֲגָלוֹת שֶׁל נְיָר, אוֹ בֻבּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מַטְלִיּוֹת בַּד, שֶׁהוּא כוֹרֵךְ עַל גַּפְרוּרִים, וְשִׂמְחָה לוֹ בִרְאוֹתוֹ אֶת הַקְּטַנָּה מִשְׁתַּעְשַׁעַת בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו.

בָּעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁהֵכִין נְחֶמְיָה אֶת שֵׁעוּרָיו לְיוֹם מָחָר, הוא חוֹזֵר לְטַפֵּל בַּאֲחוֹתוֹ. אִמּוֹ עֲדַיִן הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הָעֲבוֹדָה, וּנְחֶמְיָה מַצִּיעַ לִרְחֵלָה אֶת הָעֲרִיסָה, פּוֹשֵׁט בְּגָדֶיהָ, חוֹלֵץ נְעָלֶיהָ וּמַשְׁכִּיבָהּ לִישׁוֹן, וְלִפְנֵי שְׁנָתָהּ הוּא מְסַפֵּר לָהּ גַּם אַגָּדָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ.

אוֹ שֶׁאִמָּא נוֹתֶנֶת אָז קוֹלָהּ בְּשִׁיר, מִתּוֹךְ הָעֲבוֹדָה, וּשְׁנֵי הַיְלָדִים יַחַד מִשְׁתַּתְּקִים, שׁוֹתְקִים וּמַקְשִׁיבִים לְשִׁירַת הָאֵם, כִּי נְעִימָה הִיא לָהֶם עַד מְאֹד.

וְהִנֵּה, יוֹם חֹרֶף אֶחָד בָּהִיר.

זָרְחָה הַחַמָּה בַצָּהֳרַיִם וְהִזְהִירָה אֶת הַשֶּׁלֶג הָרַךְ שֶׁנָּפַל כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַבֹּקֶר, – וּבַמִּגְרָשׁ שֶׁלִּקְצֵה הָרְחוֹב נִקְהֲלוּ הֲמוֹן יְלָדִים וְשִׂחֲקוּ שָׁם; הֲלָלוּ – בְּכַדּוּרֵי שֶׁלֶג, וַהֲלָלוּ בְאִישׁ שֶׁל שֶׁלֶג, – אָדָם יַעֲשׂוּ, וַהֲלָלוּ גוֹרְרִים זֶה לָזֶה בְמִגְרָרוֹת², וּצְחוֹק יְלָדִים וּמִצְהֲלוֹת קוֹלָם נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק.

בְּשָׁעָה זוֹ נִכְנְסָה שְׁכֵנָה אַחַת לְבֵיתָהּ שֶׁל לֵאָה, רָאֲתָה הָאִשָּׁה אֶת נְחֶמְיָה יוֹשֵׁב עִם רְחֵלָה אֲחוֹתוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת וְאָמְרָה לוֹ: “נַחְמָנִי! מִפְּנֵי מַה אֵינְךָ יוֹצֵא לְשַׁחֵק בָּרְחוֹב עִם חֲבֵרִים, בְּיוֹם נֶחְמָד שֶׁכָּזֶה?”

נָשַׁק הָאָח לַאֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה וְעָנָה: “וְעִם קְטַנָּה זוֹ מִי יְשַׁחֵק כָּאן? אִמָּא עֲסוּקָה, וְזוֹ – אִם אֵין אֲנִי עִמָּהּ מִי עִמָּהּ?”

נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשְּׁכֵנָה לִשְׁמֹעַ תְּשׁוּבָה זוֹ, וַאֲפִילוּ דִמְעָה עָמְדָה לָהּ בְּעֵינֶיהָ. נָשְׁקָה לְנַחְמָנִי – וְיָשְׁבָה גַם הִיא לְשַׁחֵק עִם הַיְלָדִים כַּחֲבֵרָה טוֹבָה, כְּיַלְדָה קְטַנָּה.

וּמִשְׂחָק זֶה אֶפְשָׁר נָעִים הָיָה לִמְשַׂחֲקָיו יוֹתֵר מִכָּל הַשַׁעֲשׁוּעִים שֶׁבָּרְחוֹב.

[画像:חלק 2 עמוד 4.jpg]

ב בְּעוֹד שָׁנָה 🔗

[画像:חלק 2 עמוד 5.jpg]

הַקַּיִץ חָלַף הָלַךְ לוֹ, הַסְּתָו הַנִּזְעָף בָּא, יְמוֹת הַגְּשָׁמִים הִתְחִילוּ, וּנְחֶמְיָה – נְעָלָיו קְרוּעוֹת.

נָתְנָה אוֹתָן הָאֵם לַסַּנְדְּלָר שֶׁיְּתַקְּנֵן, וְנִשְׁאַר נְחֶמְיָה לֵישֵׁב אוֹתוֹ הַיּוֹם בַּבַּיִת וּלְבֵית־הַסֵּפֶר לֹא הָלָךְ.

הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְעֻנָּנִים, וְהַגֶּשֶׁם הָיָה דוֹלֵף מֵאָז הַבֹּקֶר וְגַם רוּחַ קָרָה נָשְׁבָה בַחוּץ, יָשַׁב נְחֶמְיָה וְהָיָה מְשׁוֹמֵם מִן הַבַּטָּלָה, אֶת שֵׁעוּרָיו הֵכִין כְּבָר בַּכֹּל, וְעִנְיָן אַחֵר לֹא מָצָא לַעֲסֹק בּוֹ עוֹד.

פָּנָה וְאָמַר אֶל אֲחוֹתוֹ: “רְחֵלָה, הֲרֵי אַתְּ כְּבָר בַּת חָמֵש – וְאֵינֵךְ רוֹצָה לִלְמֹד קְרִיאָה וּכְתִיבָה?”

“רוֹצָה אֲנִי” אָמְרָה הַקְּטַנָּה "וְאֵין אִמָּא שׁוֹלַחַת אוֹתִי לְבֵית־הַסֵּפֶר".

“בֹּאִי, קְטַנָּה!” אָמַר נְחֶמְיָה “אֲנִי אֲלַמְּדֵךְ.”

“טוֹב!” עָנְתָה רְחֵלָה וְחָפְזָה בְשִׂמְחָה אֶל אָחִיהָ.

מִיָּד נָטַל נְחֶמְיָה סֵפֶר הָאָלֶף־בֵּית שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה עוֹד שָׁמוּר אֶצְלוֹ מִלִּפְנֵי שְׁנָתַיִם, וְהִתְחִיל מְלַמֵּד לַאֲחוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתוֹ בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

הַקְּטַנָּה נִסְתַּכְּלָה, הִקְשִׁיבָה וְלָמְדָה בְחֵשֶׁק, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה עַל הַנִּלְמָד גַּם בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רָאָה נְחֶמְיָה שֶׁרְחֵלָה תַלְמִידָה שַׁקְדָּנִית הִיא, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְלַמְּדָהּ יוֹם יוֹם.

וְכָךְ עָשָׂה.

יוֹם יוֹם מְלַמֵּד נְחֶמְיָה אֶת רְחֵלָה שָׁעָה אַחַת, וּרְחֵלָה זוֹ קוֹרְאָה וְכוֹתְבָה, מוֹנָה וּמְחַשְּׁבָה כְּתַלְמִידָה מַמָּשׁ.

וְאֵם הַבָּנִים כַּמָּה שָׂמַח לִבָּהּ הִיא עַל הַמּוֹרֶה וְהַתַּלְמִידָה גַם יָחַד! – כָּל הַשִּׁירִים שֶׁיָּדְעָה לֵאָה בִימֵי יַלְדוּתָהּ נִזְכְּרוּ לָהּ, וְצָצוּ חֲדָשִׁים מִיּוֹם לְיוֹם; וּבְשֶׁבֶת הָאֵם עַל עֲבוֹדָתָהּ, הֲרֵיהִי שָׁרָה וּמְלַמֶּדֶת אֶת אֵלּוּ לִרְחֵלָה וְנַחְמָנִי גַּם יָחַד.

וְנֶחָמָה טוֹבָה שֶׁל עֲבוֹדָה וְשֶׁל תַּלְמוּד וְשִׁירָה שְׁרוּיָה בְּאַהֲבָה תּוֹךְ מָעוֹן דַּל וְצָנוּעַ זֶה.

עִתִּים נִכְנֶסֶת אֶצְלָם גַּם הַשְּׁכֵנָה וּבְיָדָהּ מַעֲשֵׂה סְרִיגָה, אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ: “בֶּאֱמוּנָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, לֵאָה, כִּי נָעִים לִי לָבֹא וְלֵישֵׁב מְעַט בְּבֵיתֵךְ מִבְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה!”

וְאַף הִיא, הַשְּׁכֵנָה, מִתְיַשֶּׁבֶת לַעֲשׂוֹת שָׁם בִּמְלַאכְתָּהּ, בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל הָאֵם וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְעִימִים.

ג בֵּית־מְלוּכָה 🔗

בֵּינָתַיִם הִגִּיעוּ הַיָּמִים שֶׁבֵּין פּוּרִים לְפֶסַח, יָמִים שֶׁהָעֲבוֹדָה רָבְתָה עַל לֵאָה, – וְהִנֵּה חָלְתָה הָאֵם וְנָפְלָה לְמִשְׁכָּב.

עָמְדוּ נַחְמָנִי וּרְחֵלָה שֶׁלָּהּ אֵצֶל מִטָּתָהּ, מַבִּיטִים בָּהּ וְשׁוֹתְקִים, הָאֵם – עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת, נְשִׁימָתָהּ כְּבֵדָה, לְחָיֶיהָ אֲדֻמּוֹת, וְלִרְגָעִים הִיא נִרְעֶדֶת, – יְשֵׁנָה הִיא כָךְ?

[画像:חלק 2 עמוד 8.jpg]

פָּקְחָה הָאֵם אֶת עֵינֶיהָ, נִסְתַּכְּלָה בִשְׁנֵי יְתוֹמֶיהָ הַקְּטַנִים וְנִתְאַנְּחָה אֲנָחָה אֲרֻכָּה וַעֲמֻקָּה מִתּוֹךְ לִבָּהּ.

כָּפַף עָלֶיהָ הַבֵּן וְשָׁאַל לָהּ בִּלְחִישָׁה: “רוֹצָה אַתְּ מָה? הַגִּידִי, אִמָּא, וְאֶתֵּן לָךְ.”

נִעְנְעָה לֵאָה בְרֹאשָׁהּ: “לָאו.”

"וְלָמָּה אַתְּ נֶאֱנָחַת? שָׁאַל לָהּ נְחֶמְיָה שׁוּב.

“רוֹאָה אֲנִי” אָמְרָה הָאֵם מִתּוֹךְ חֹם “הַחַג הַגָּדוֹל, חַג הַפֶּסַח, קָרוֹב לָבֹא, – וּמִי יִדְאַג לָכֶם? כָּל צָרְכֵי הַחַג מִי יָכִין?”

נָשַׁק נְחֶמְיָה לְאִמָּא עַל מִצְחָהּ וְאָמָר: "אַל תִּדְאֲגִי אִמָּא, אֲנִי אֵלֵךְ לְשָׁרֵת בְּחָנוּת, אֶשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף – וְנִקְנֶה אֶת הַכֹּל. אַךְ אַל נָא תִדְאֲגִי, אִמָּא, וּמִמֵּילָא תְהִי בְרִיאָה, – לֹא כֵן?"

טִפְּסָה וְחֵלָה הַפְּעוֹטָה וְעָלְתָה עַל הַמִּטָּה, וְאַף הִיא נָשְׁקָה לְאִמָּה, נָשְׁקָה לָהּ בַּשְּׂפָתַיִם שֶׁיָּבְשׁוּ מֵחֹם, וְאָמָרָה: וַאֲנִי אֲסַיֵּד אֶת הַחֶדֶר, אֲכַבֵּס אֶת הַמַּפָּה וְאַגְעִיל³ אֶת הַכֵּלִים, – תִּרְאִי שֶׁאֶת הַכֹּל אֲסַדֵּר בַּבַּיִת לַפֶּסַח – וּבֵינָתַיִם יֵרְפֵא לָךְ, אִמָּא, – לֹא כֵן?"

נִכְמַר לֵב הָאֵם לִשְׁנֵי בָנֶיהָ וּמִתּוֹךְ דִּמְעָה אָמְרָה לָהֶם: “וַהֲרֵי קְטַנִים אַתֶּם, אֶפְרוֹחַי שֶׁלִי.”

“קְטַנִּים!” עָנָה נְחֶמְיָה וְהִתְמוֹדֵד בְּכָל קוֹמָתוֹ כְלַפֵּי אִמּוֹ “אִם מוֹרֶה אֲנִי יָכֹל לִהְיוֹת, מְשָׁרֵת בְּחָנוּת לֹא־כָל־שֶׁכֵּן!”

וְאַחֲרָיו נִעְנְעָה רְחֵלָה בְרֹאשָׁהּ הַמְתֻלְתָּל וְעָנְתָה אַף הִיא: “וַאֲנִי, לִקְרֹא וְלִכְתֹּב אֲנִי יוֹדַעַת, וְלַעֲשׂוֹת בַּבַּיִת כְּכָל נַעֲרָה לֹא אוּכַל?”

שָׂחֲקָה הָאֵם, חִבְּקָה לִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ – נָשְׁקָה גַם לַמּוֹרֶה וְגַם לְתַלְמִידָתוֹ וְאָמָרָה: “לֹא, יְלָדַי! בִּזְכוּתְכֶם, תִּרְאוּ, כִּי אַבְרִיא וְאֶעֱשֶׂה עוֹד, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, הַכֹּל לִכְבוֹד פֶּסַח! וְאַתָּה, נַחְמָנִי, תְּלַמֵּד לִרְחֵלָה אַרְבַּע הַקֻּשְׁיוֹת וְתַעֲרֹךְ לִי אֶת הַסֵּדֶר כְּהִלְכָתוֹ, – לֹא כֵן?”

וְאָמְנָם כִּי כֵן כֵּן הָיָה!

עָבְרָה הַמַּחֲלָה, עָבָרָה, – וְאֶת הַכֹּל עָשְׂתָה וְהֵכִינָה הָאֵם בְּיָדֶיהָ הִיא לִכְבוֹד פֶּסַח (וְאָמְנָם גַּם הַשְּׁכֵנָה עָזְרָה עִמָּהּ, כִּי חַלָּשָׁה הָיְתָה עוֹד).

וּבְלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח עָרְכָה לֵאָה שֻׁלְחָן וְרִפְּדָה הֲסֵבָּה, כִּסֵּא “לַמֶּלֶךְ” בְּנָהּ. “בַּת הַמַּלְכָּה,” רְחֵלָה, פָּתְחָה וְשָׁאֲלָה: “מַה נִשְׁתַּנָּה,” וּפָתַח נְחֶמְיָה וְהִגִּיד אֶת הַהַגָּדָה בִנְעִימָה לִפְנֵי אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ, –

עָרַךְ נְחֶמְיָה אֶת הַסֵּדֶר מַמָּשׁ כְּגָדוֹל, כְּ"מֶלֶךְ" בְּיִשְׂרָאֵל לְכָל חֻקוֹתָיו!

וּמִשֶׁהֶעֱמִידוּ אֶת הַכּוֹס לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא – וּרְחֵלָה קָפְצָה וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת לְאוֹתוֹ שָׂב. הָרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁיָּבֹא לְבָרֵךְ גַּם אֶת בֵּיתָם – קָמָה הָאֵם וְהֶחֱזִיקָה בִשְׁנֵי יְלָדֶיהָ, חִבְּקָה אוֹתָם אֶל לִבָּהּ וּפָתְחָה וְאָמְרָה בְשִׁיר:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַל כִּסְאוֹ הָרָם

כְּמֶלֶךְ בְּהוֹדוֹ בְרֹאשׁ כָּל הָעָם,

בִּימִינוֹ כּוֹס יֵשַׁע הוּא יִשָּׂא עַל כֹּל

וּבְרָכָה יְבָרֵךְ בְּרִנָּה וָקוֹל.

הֶאָח, שׁוּב שִׁיר חָדָשׁ לְאִמָּא! – שָׁכְחָה לֵאָה כָל יְעִיפָה וְחֻלְשָׁה וַהֲרֵיהִי שָׁרָה בְחֶדְוָה לִילָדֶיהָ:

וְיָצְאָה הַבְּרָכָה מִיָּם עֲדֵי יָם

וְעָנָה יִשְׂרָאֵל: “אָמֵן” – קוֹל רָם.

אָמֵן וְאָמֵן! בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ

יַעֲלֶה וְיָבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ!

וְקָפַץ הַמֶּלֶךְ הַקָּטֹן מִכִּסְאוֹ וְתָפַס לְ"בַת־הַמַּלְכָּה", לִרְחֵלָה, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ בְמָחוֹל לִקְרַאת אִמָּם בְּצָהֲלָה וּבְחֶדְוָה וּבִמְחִיאַת כַּפָּיִם.

קְצֵה הָעֲיָרָה – וְאִישׁ לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע בְּשִׂמְחָה זו, שֶׁהֵבִיא אֵלִיָּהוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְבֵית אַלְמָנָה אַחַת וִיתוֹמֶיהָ הַקְּטַנִּים. –

• לְבַדָּם הָיוּ, אַךְ הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה הָיְתָה בִּמְעוֹנָם.

• וַיְהִי בַחֲצִי הַלָּיְלָה.

וְאָמְנָם לֹא בְכָל בֵּית מְלוּכָה זוֹכִים לְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה כָזוֹ שֶׁהָיְתָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְאוֹתָהּ דִירָה קְטַנָּה וְדַלָּה שֶׁבִּקְצֵה הָעֲיָרָה.

ד בַּסּוֹד 🔗

[画像:חלק 2 עמוד 13.jpg]

הָאָבִיב הָיָה בָאָרֶץ, יֶרַח הַזִּיו בְּכָל הֲדָרוֹ. בֹּקֶר – וְשִׁירַת הַצִּפֳּרִים שֶׁבַּיַּעַר הַקָּרוֹב נִשְׁמַעַת בְּצָהֳלָה עַד הָעֲיָרָה.

הַכֹּל צָץ, פּוֹרֵחַ וְזוֹרֵחַ בַּחַמָּה – וְדַוְקָא בִימֵי אָבִיב נֶחְמָדִים אֵלּוּ הָיְתָה קַדַּחַת קָשָׁה מְהַלֶּכֶת אָז בָּעֲיָרָה, וְתָקְפָה הַקַּדַּחַת גַּם לִנְחֶמְיָה.

בַּשֵׁנִי שֶׁל עֲצֶרֶת⁴ אֲחָזַתּוּ חַמָּה וְצִנָּה – וַהֲרֵי זֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁהוּא שׁוֹכֵב חוֹלֶה.

הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ. הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ – וְהִנֵּה זוֹ אִמּוֹ עוֹמֶדֶת עָלָיו וְכוֹס בְּיָדָהּ, גָּחֲנָה אֵלָיו וּבְקוֹל חֲנִינָה תְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּשְׁתֶּה מְעַט חָלָב. שָׁתָה הַיֶּלֶד וּבִקֵּשׁ מֵאִמָּא שֶׁתּוֹשִׁיבוֹ אֵצֶל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, לִרְאוֹת בָּאֲקַקִּיָּה הַפּוֹרַחַת כֻּלָהּ לָבָן וְנוֹתֶנֶת רֵיחַ מָתוֹק, וּבַחֲסִידָה הַמְקַשְׁקֶשֶׁת מֵעַל גַּג הַסּוּף שֶׁמִּנֶּגֶד.

עָשְׂתָה לוֹ הָאֵם כְּבַקָּשָׁתוֹ, הוֹשִׁיבַתְהוּ וְגַם נָשְׁקָה לוֹ וְהָלְכָה לָהּ לַעֲבוֹדָתָהּ, – הִתְחִילָה מְקַשְׁקֶשֶׁת בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה.

נִתְעוֹרְרָה רְחֵלָה מִשְׁנָתָהּ אַף הִיא, וּמִיָּד יָרְדָה מִמִּטָּתָהּ, נִגְּשָׁה אֶל נְחֶמְיָה בְעוֹדָהּ בְּכֻתָּנְתָּהּ בִּלְבָד וְאָמְרָה לוֹ: “וּמַה שְׁלוֹמְךָ, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה?”

שָׂחַק נְחֶמְיָה וְאָמַר לָהּ: “וּמִי הִגִּיד לָךְ, רְחֵלָתִי, שֶׁתִּקְרָאִינִי כָךְ?”

אָמְרָה לוֹ: “הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי, שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמְלַמֵּד יְלָדִים, וְכָל הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים לָךְ: אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה! אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה! וַאֲנִי שׂוֹחֶקֶת וְשׂוֹחָקֶת, זֶה הָיָה חֲלוֹם כָּל כָּךְ טוֹב!”

“אַף אֲנִי” הֵשִׁיב נְחֶמְיָה בִשְׂחוֹק רָפֶה “חֲלוֹם טוֹב רָאִיתִי הַלַָּיְלָה.”

“וּמָה?”

“רָאִיתִי גֶשֶׁם… גֶשֶׁם חָמִים זוֹלֵף עָלַי, וְחַמָּה וְקֶשֶׁת זוֹרְחִים בַּשָּׁמָיִם, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּעֵשֶׂב רַךְ אֵצֶל הַיָּעַר. הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד עָלַי בַּלָּאט בַּלָּאט, – וְלִי טוֹב מְאֹד שֶׁאֲנִי מִתְרַחֵץ בּוֹ. וְהִנֵּה אַתְּ, רְחֵלָתִי, יוֹצֵאת מִן הַיַּעַר, נוֹשֵׂאת עֲנָבוֹת בְּסִינָרֵךְ וְאוֹמֶרֶת לִי: “הֲרֵי פְרִי חָדָשׁ לְשֶׁהֶחֱיָנוּ” וְהָעֲנָבוֹת – כָּל כָּךְ רֵיחָנִיּוֹת, אֲדַמְדַמּוֹת, נֶחְמָדוֹת! הוֹשַׁטְתִּי יָד לָקַחַת – וֶהֱקִיצוֹתִי, וְהִנֵּה אֲנִי כֻלִּי שָׁרוּי בְּזֵעָה”.

וּמִן הָעֲנָבוֹת לֹא אָכָלְתָּ?" שָׁאֲלָה רְחֵלָה, כְּשֶׁהִיא מְלַקְלֶקֶת שְׂפָתֶיהָ.

“לֹא” עָנָה נְחֶמְיָה “לֹא אָכָלְתִּי. וְדוֹמֶנִי, אִלְמָלֵי אָכַלְתִּי עֲנָבוֹת כָּאֵלּוּ – מִיָּד הָיִיתִי מַחְלִים.”

“אוֹי!” – קָרְאָה רְחֵלָה "בֶּאֱמֶת רָאִיתִי אֶתְמוֹל כְּפָרִית אַחַת שֶׁהֵבִיאָה עֲנָבוֹת. וַדַּאי גַם בַּיַּעַר שֶׁלָּנוּ יֵשׁ כְּבָר בַּכּוּרוֹת כָּאֵלּוּ."

“כְּלוּם אֶפְשָׁר?”

“אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר! – קָרְאָה רְחֵלָה וְכָפְפָה אֶל נְחֶמְיָה וְלָחֲשָׁה לוֹ – שְׁתֹק, נַחְמָנִי, אַל תַּגֵּד לְאִמָּא, וַאֲנִי מִיָּד אֵלֵךְ הַיַּעְרָה, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיִינוּ מְלַקְּטִים בּוֹ בַשָּׁנָה שֶׁעָבָרָה, אֶמְצָא עֲנָבוֹת וְאָבִיאָה לָךְ.”

“וְאֵיךְ תַּעֲשִׂי כָךְ?” – שָׁאַל נְחֶמְיָה.

“אִמָּא הֲרֵי תִשְׁלַח אוֹתִי עִם הַסַּל לְהָבִיא חַלָּה וּבֵיצִים לְשַׁבָּת, וְאָז אֶקַח גַּם כּוֹס, אֵלְכָה הַיַּעְרָה וְאָבִיאָה לְךָ כוֹס מְלֵאָה עֲנָבוֹת טוֹבוֹת טוֹבוֹת, אֲדַמְדַמִּיּוֹת, רֵיחָנִיּוֹת, כָּל כָּךְ רֵיחָנִיּוֹת!… אַהּ! הָרֵיחַ – מְחַיֵּה נְפָשׁוֹת!”

וְהַקְּטַנָּה שָׁאֲפָה בְחָטְמָהּ הַדַּק כָּךְ, עַד שֶׁנְּחֶמְיָה הַתְחִיל שׂוֹחֵק.

וְחָפְזָה רְחֵלָה, רָחֲצָה וְנִתְלַבְּשָׁה, נָטְלָה אֶת הַסַּל וְאָמָרָה: “אִמָּא, הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת לְהָבִיא צָרְכֵי שַׁבָּת.”

“וְיוֹדַעַת אַתְּ מַה לְהָבִיא?”

“כֵּן, אִמָּא! שְׁתֵּי חַלּוֹת קְלוּעוֹת, שָׁלֹשׁ בֵּיצִים, שְׁנֵי נֵרוֹת לִבְרָכָה – וְהַשְּׁאָר הֲרֵי מוּכָן כְּבָר מֵאֶתְמוֹל, – לֹא כֵן?”

“כֵּן כֵּן, רְחֵלָה! אֲבָל גַּם רְבִיעִית שֶׁמֶן תָּבִיאִי וְגַם חֲבִילָה שֶׁל צְנוֹנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת תִּקְנִי! וַהֲרֵי לָךְ מָעוֹת.”

מִהֲרָה רְחֵלָה, לָקְחָה צְלוֹחִית לְשֶׁמֶן וְשָׂמָה בַסַּל, וְגַם כּוֹס לָקְחָה בַחֲשַׁאי, שֶׁלֹּא תִרְאֶה הָאֵם, רָמְזָה לִנְחֶמְיָה – וְיָצְאָה בְחִפָּזוֹן, כְּשֶׁנְּחֶמְיָה שׂוֹחֵק בְּעֵינָיו אַחֲרֶיהָ.

“מָה אַתָּה שׂוֹחֵק כָּךְ, בְּנִי?” – שְׁאֵלַתְהוּ הָאֵם, וְנִסְתַּכְּלָה בוֹ בְעֵינַיִם טוֹבוֹת מִמְּקוֹמָהּ, מֵעֵבֶר הַמְּכוֹנָה.

“שׁוֹבֵבָה קְטַנָּה הִיא זֹאת!” עָנָה נְחֶמְיָה. –

“וַדַּאי אָמְרָה, שֶׁתֵּצֵא לִלְקֹט לְךָ פְרָחִים וְתָבִיא?”

“תִּרְאִי, לִכְשֶׁתַּחֲזֹר” הֵשִׁיב נְחֶמְיָה.

רָאֲתָה הָאֵם שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֵיזֶה סוֹד וְגַם שָׂמֵחַ עַל כָּךְ – וְלֹא חָקְרָה אוֹתוֹ עוֹד.

ה הָעֲנָבוֹת 🔗

וְאַף אָמְנָם זָכֹר זָכְרָה הַקְּטַנָּה אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁנְּחֶמְיָה הָיָה מוֹלִיכָהּ שָׁמָּה בַקַּיִץ שֶׁעָבָר. וּלְאַחַר שֶׁלָּקְחָה כָל מַה שֶׁנִּצְטַוְּתָה מִפִּי הָאֵם – חָפְזָה בְרִיצָה אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב.

שָׁם צִפֳּרִים רִנְּנוּ וְרָקְדוּ בְשִׂמְחָה, פַּרְפָּרִים פָּרְחוּ עַל הַצִּיצִים, אֶגְלֵי טַל נוֹצְצוּ כְמַרְגָּלִיוֹת, אַךְ רְחֵלָה לֹא בְאֵלּוּ הִבִּיטָה, הִיא רַק עֲנָבוֹת חִפְּשָׂה בֵּין הַשִּׂיחִים הַדַּקִים שֶׁלִּשְׂפַת הַשְּׁלוּלִית הַמִּתְפַּתֶּלֶת בֵּין שָׁרְשֵׁי הָאִילָנוֹת, וְהִנֵּה – הֶאָח! – יְחִידוֹת יְחִידוֹת אֲדַמְדַמּוֹת מְצִיצוֹת הֵן כֹּה וָכֹה.

לִקְטָה רְחֵלָה עֲנָבָה אַחֲרֵי עֲנָבָה, כָּל אֲדַמְדַמָּה, אִם קְטַנָּה אִם גְּדוֹלָה, וְשָׂמָה בַכּוֹס.

וְהִנֵּה זוֹ יוֹצְאָה מִן הַיַּעַר, בִּימִינָהּ הַסַּל עִם צָרְכֵי הַשַּׁבָּת וּבִשְׂמֹאלָהּ הִיא נוֹשֵׂאת בִּזְהִירוּת אֶת הַכּוֹס עִם עֲנָבוֹת נָאוֹת אֲדַמְדַמִּיּוֹת: הוֹלֶכֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶן – וְאַף אַחַת מֵהֶן לֹא תִטְעָם.

בָּא לִקְרָאתָהּ הָרוֹפֵא הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעֲיָרָה, שֶׁיָּצָא לְטַיֵּל בְּשָׁעָה זוֹ לְרוּחַ הַבֹּקֶר. רָאָה זֶה אֶת הַיַּלְדָה הַנּוֹשֵׂאת אֶת הָעֲנָבוֹת בִּזְהִירוּת יְתֵרָה, מִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶן בְּתֵאָבוֹן וְאֵינָהּ טוֹעֶמֶת מֵהֶן כְּלוּם וְאָמַר לָהּ בְּשַׁחֲקָה: “תִּמְכְּרִי לִי עֲנָבוֹת אֵלּוּ, תִּינֹקֶת?”

“לֹא, אֲדוֹנִי” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “לֹא לִמְכִירָה הֵן.”

מָצְאָה פְעוֹטָה זוֹ חֵן בְּעֵינֵי הָרוֹפֵא, בִּקֵשׁ לַעֲשׂוֹת לָהּ שִׂמְחָה וְאָמַר: "וְאִם אֶתֵּן לָךְ שֶׁקֶל – הֲרֵי תִתְּנִי לִי אֶת הַכּוֹס!"

“לֹא, אֲדוֹנִי” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֶתֵּן אֶת אֵלּוּ!”

“כָּךְ?” תָּמַהּ הָרוֹפֵא “הָעֲנָבוֹת וַדַּאי אָמְנָם בַּכּוּרוֹת. נָאוֹת הֵן. אֲבָל כְּלוּם אֵין עוֹד עֲנָבוֹת בַּיָּעַר?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, כָּאֵלּוּ אֵין עוֹד שָׁם.”

“וּבְכֵן” אָמַר הָרוֹפֵא “מָחָר יִהְיוּ עוֹד, וּבְעַד אֵלּוּ – הֲרֵי לָךְ שֶׁקֶל, קְטַנָּה!”

עָמְדָה רְחֵלָה וְאָמָרָה: “בְּפַעַם אַחֶרֶת הָיִיתִּי נוֹתֶנֶת אוֹתָן, אֲבָל אָחִי חוֹלֶה, וּבַלַּיְלָה רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהוּא אוֹכֵל עֲנָבוֹת לִרְפוּאָה. עַכְשָׁו, מִשְׁמָּצָאתִי אֶת אֵלּוּ – אֶתְּנֵן לְאַחֵר?”

הֶחֱלִיק הָרוֹפֵא לַיַּלְדָה עַל רֹאשָׁהּ הַמְתֻלְתָּל וְאָמָר: “אִם כֵּן, אָחוֹת טוֹבָה אַתְּ, וְחָלִילָה לִי לְבַקֵשׁ עֲנָבוֹת אֵלּוּ מִיָּדָךְ. אֲבָל הַגִּידִי, בִּתִּי, הֲשָׁאֲלוּ לָרוֹפֵא, אִם מֻתָּר לוֹ לְאָחִיךָ זֶה לֶאֱכֹל עֲנָבוֹת בְּחָלְיוֹ?”

“לָרוֹפֵא?” הִשְׁתּוֹמְמָה הַיַּלְדָה “כְּלוּם יֵשׁ לְאִמָּא מָעוֹת שֶׁתִּקְרָא לְרוֹפֵא?”

מִיָּד אָמַר הָרוֹפֵא לָהּ: “אִם כֵּן אֵלֵךְ אִתָּךְ, אֶל אָחִיךְ וְאֶרְאֶה מַה מַחֲלָתוֹ. הֵן רוֹפֵא אָנִי.”

[画像:חלק 2 עמוד 19.jpg]

“כֵּן, יָדַעְתִּי, אֲדוֹנִי!” אָמְרָה רְחֵלָה "בְּבַקָּשָׁה! בְּבַקָּשָׁה, נֵלֵךְ!"

הָלְכוּ יַחַד – וּבָאוּ,

הָאֵם, שֶׁהִתְחִילָה כְבָר דּוֹאֶגֶת לְבִתָּהּ, נִבְהֲלָהּ בִּרְאוֹתָהּ אֶת הָרוֹפֵא שֶׁבָּא פִתְאֹם מִבְּלִי קְרִיאָה, אֲבָל הָרוֹפֵא הִקְדִּים וְאָמַר לָהּ: “אֵין דָּבָר, גְבִרְתִּי! בַּת חֲכָמָה וְטוֹבָה לָךְ – וְהָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ, עַכְשָׁו נִרְאֶה נָא אֶת הַחוֹלֶה.”

בָּדַק הָרוֹפֵא אֶת נְחֶמְיָה וְאָמָר: “קַדַּחַת הָיְתָה וְעָבָרָה, וּבְעוֹד יוֹמַיִם יוּכַל הַיֶּלֶד לָקוּם וּלְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ.”

וּפָנָה לִנְחֶמְיָה וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי – רְפוּאָה מָרָה אֶכְתֹּב לְךָ, בָּחוּר שֶׁלִּי! אֲבָל אֲחוֹתְךָ רְפוּאָה טוֹבָה וּמְתוּקָה הֵבִיאָה לָךְ. תְּנִי לוֹ, קְטַנָּה – תֵּנִי!” אָמַר לִרְחֵלָה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ אֶל אָחִיהָ כְּשֶׁהַכּוֹס בְּיָדָהּ.

“הֶאָח!” קָרָא נְחֶמְיָה לְמַרְאֵה הָעֲנָבוֹת הָרֵיחָנִיּוֹת.

“קַח, קַח!” אָמַר הָרוֹפֵא "טְעֹם וֶאֱכֹל, אֲבָל רַק מְעָט. רְפוּאָה יְקָרָה הִיא זוֹ. שֶׁקֶל נָתַתִּי בִמְחִירָהּ לַקְטַנָּה – וְהִיא לֹא קִבֵּלָה!"

“אֲבָל” עָנְתָה רְחֵלָה בִמְחִיאַת כַּפַּיִם “אֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַמָּקוֹם הַטוֹב, וְעוֹד אָבִיאָה לְךְ אֲדוֹנִי עֲנָבוֹת מִן הַמֻּבְחָרוֹת. הַרְבֵּה – וְחִנָּם אֵין כָּסֶף!”

שָׂחֲקוּ הָאֵם וְהָרוֹפֵא יָחַד, וְהוּא, הָרוֹפֵא, אָמָר: “וּמָתַי יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה?”

“מָחָר הֲרֵי שַׁבָּת” אָמְרָה הַקְּטַנָּה “וּבְכֵן, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר אֶצְאָה וַאֲלַקֵּטָה, אָז יִהְיוּ כְבָר בַּכּוּרוֹת הַרְבֵּה שָׁם, וְאָבִיא לַאֲדוֹנִי סַלְסָלָה מְלֵאָה!”

“טוֹב מְאֹד!” קָרָא הָרוֹפֵא “יוֹם רִאשׁוֹן זֶה יוֹם הוּלֶדֶת בִּתִּי הוּא (בַּת שֶׁכְּמוֹתֵךְ יֵשׁ לִי) – וְהָיָה זֶה מַתָּנָה לַשּׁוֹבֵבָה שֶׁלִּי.”

[画像:חלק 2 עמוד 22.jpg]

ו שְׁנֵי הַמִּכְתָּבִים 🔗

בְּבֹקֶר שֶׁל יוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּעוֹד שֶׁלֹּא כָל הַיְלָדִים קָמוּ מִמִּשְׁנָתָם, עָמְדָה רְחֵלָה לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הָרוֹפֵא, סַלְסָלָה קְטַנָּה שֶׁל נְצָרִים בְּיָדָהּ, וְהַסַּלְסָלָה מְלֵאָה עֲנָבוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת וּרְטֻבּוֹת טָל.

דָּפְקָה הַקְּטַנָּה בַדֶּלֶת – וְיָצְאָה אֵלֶיהָ הַמְשָׁרֶתֶת. מָסְרָה לָהּ רְחֵלָה אֶת הַסַּלְסָלָה, הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לָהּ גַּם נְיָר מְקֻפָּל וְאָמָרָה: “תּוֹאִילִי נָא לִמְסֹר אֶת הָעֲנָבוֹת עִם הַמִּכְתָּב לְבַת הָרוֹפֵא”.

וּמִיָּד פָּרְחָה לָהּ הַקְּטַנָּה מִשָּׁם וְאֵינֶנָּה.

סַלְסָלָה זוֹ הָיְתָה הַמִּנְחָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקִבְּלָה בַעֲלַת הַשִּׂמְחָה, הַיַּלְדָה בַּת הָרוֹפֵא, בְּיוֹם הוּלַדְתָּהּ זֶה.

וּבַמִּכְתָּב, שֶׁנִּמְסַר לָהּ גַּם הוּא, הָיָה כָתוּב לֵאמֹר:

"בַּת טוֹבָה!

אָבִיךְ רוֹפֵא טוֹב וְאִישׁ טוֹב מְאֹד, וַאֲנִי מוֹדָה לוֹ עַד מְאֹד מִקֶּרֶב לִבִּי, וּלְאוֹת תּוֹדָה לְאָבִיךְ הַטּוֹב מְאֹד – הוֹאִילִי וְקַבְּלִי עֲנָבוֹת אֵלּוּ שֶׁלִּקַּטְתִּי לָךְ הַיּוֹם. קַבְּלִי גַם בְּרָכָה לְיוֹם הוּלַדְתֵּךְ: לִמְדִי וִהְיִי טוֹבָה וַחֲכָמָה עַד מְאֹד, וְיִשְׂמַח בָּךְ אָבִיךְ הַטּוֹב וְהֶחָכָם וְהַנֶּחְמָד מְאֹד מְאֹד.

רָחֵל"

לֹא עָבְרוּ שְׁעָתַיִם – וּלְבֵית לֵאָה בָאָה הַמְשָׁרֶתֶת מִבֵּית הָרוֹפֵא (זוֹ שֶׁפָּתְחָה לִרְחֵלָה בַבֹּקֶר) וְהִיא שׂוֹחֶקֶת וּמוֹסֶרֶת לַקְּטַנָּה מִכְתָּב בְּמַעֲטָפָה וְרָדִית. וּבַמִּכְתָּב, שֶׁהָיָה כָתוּב בֵּין שִׁרְטוּטִים, אָמוּר כָּךְ:

"רְחֵלָה טוֹבָה וַחֲבִיבָה!

תּוֹדָה רַבָּה לָךְ עַל מִנְחָתֵךְ הַטּוֹבָה, כִּי הָעֲנָבוֹת טוֹבוֹת הֵן עַד מְאֹד, וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתָךְ מְאֹד, כִּי תָבֹאִי גַם אַתְּ הַיּוֹם אֵלָי, אָבִי וְאִמִּי עוֹשִׂים מִשְׁתֶּה לִילָדִים, וַדַּאי יִהְיוּ דְבָרִים טוֹבִים, אַבָּא שֶׁלִי אוֹמֵר, כִּי יַלְדָה טוֹבָה וְנָאָה אַתְּ, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת יְלָדוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת. תָּבֹאִי – כֵּן? הַמִּשְׁתֶּה יִהְיֶה בְשָׁעָה אַרְבַּע בְּדִיּוּק

שׁוֹשַׁנָּה"

אַךְ רְחֵלָה, מִשֶּׁקָּרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה בְעֶזְרַת נְחֶמְיָה – כָּבְשָׁה פָנֶיהָ בְכַפּוֹתֶיהָ וְהִתְחִילָה בוֹכָה. לָמָּה?

אֲנִי הֲלֹא עֲנִיָּה אָמְרָה, עֲנִיָּה אֲנִי, וְשָׁם יְלָדוֹת עֲשִׁירוֹת, יְלָדוֹת לְבוּשׁוֹת יָפֶה – וְאֵיךְ אָבֹא? – לֹא, לֹא אֵלֵךְ! בְּבַקָּשָׁה, אִמָּא־נָא, אַל נָא אֵלֵךְ!"

“אֲבָל” אָמְרָה הָאֵם “אִם לֹא תָבֹאִי תְבַיְּשִׁי אֶת בַּת הָרוֹפֵא, שֶׁכַּנִּרְאֶה יַלְדָה טוֹבָה הִיא.”

“אֲבָל הֲלֹא עֲנִיָּה אָנִי!” קָרְאָה רְחֵלָה בְיֵאוּשׁ רָב "אֶכְתֹּב לָהּ, שֶׁאֵין לִי שִׂמְלָה יָפָה, וְלֹא תִּתְרַעֵם עָלַי, שֶׁלֹּא בָאתִי."

“אֵין דָּבָר, רְחֵלָתִי!” אָמַר נְחֶמְיָה “אֲנָשִׁים טוֹבִים אֵינָם מַשְׁגִּיחִים בִּלְבוּשׁ, אֶלָּא בְלֵב טוֹב וּבְשֵׂכֶל טוֹב, וַהֲרֵי אַתְּ בֶּאֱמֶת יַלְדָה לֹא רָעָה כְלָל, – לֹא כֵן, אִמָּא?”

נָשְׁקָה הָאֵם לְנַחְמָנִי שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה לִרְחֵלָה: "תִּרְאִי שֶׁאַלְבִּישֵׁךְ וְלֹא תְהִי מְכֹעֶרֶת כְּלָל, אַל תִּתְבַּיְּשִׁי, בִּתִּי, הַרְבֵּה – וְתִמְצְאִי חֵן טוֹב בְּעֵינֵי חֲבֶרְתֵּךְ הַחֲדָשָׁה.

ז בְּבֵית הָרוֹפֵא 🔗

[画像:חלק 2 עמוד 25.jpg]

לֹא רָצְתָה רְחֵלָה לְהִתְבַּיֵּשׁ, אֲבָל שֶׁלֹא מֵרְצוֹנָהּ עָמְדָה נִכְלָמָה בְּבֵית הָרוֹפֵא, כָּבְשָׁה פָנֶיהָ, נִסְתַּכְּלָה בְנַעֲלוֹתֶיהָ הַיְשָׁנוֹת, וְלֹא נִרְאָה מֵרֹאשָׁהּ רַק שַׁעֲרוֹתֶיהָ הַצְּהֻבּוֹת, וּמְתֻלְתָּלוֹת וְהָעֲנִיבָה הָאֲדֻמָּה הַקְּשׁוּרָה לְקָדְקֳדָהּ.

רְחֵלָה – מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה עוֹד עֹשֶׁר וְכָבוֹד כָּזֶה שֶׁנִּרְאוּ לְעֵינֶיהָ בְּבֵית־הָרוֹפֵא, וַתְּהִי כְמֻכַּת סַנְוֵרִים, אוֹ אֶפְשָׁר מִדִּמְעָה כְבוּשָׁה כָהוּ כָךְ עֵינֶיהָ…

לָקְחָה אוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה הַקְּטַנָּה לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַמְּנָחוֹת שֶׁקִּבֵּלָה: גַּם בֻּבָּה גְדוֹלָה וְגַם עֲגָלָה קְטַנָּה, גַּם מִינֵי כְלֵי בַיִת דְּקִיקִים וְגַם סְפָרִים מְצֻיָּרִים, – אַךְ דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה לֹא לָקַח אֶת לֵב רְחֵלָה, מִלְבַד הַצִפֹּר הַקְּטַנָּה וְהַנָּאָה חַכְלִילִית

הַזֶּפֶק, שֶׁגַּם זוֹ, כַּנִּרְאֶה, לֹא שָׂמְחָה כְלָל בַּחֲבוּרָה הַחֲדָשָׁה לָהּ, וְרַק בִּקְשָׁה מוֹצָא לִפְרוֹחַ מִכָּאן, מִן הַכְּלוּב.

[画像:חלק 2 עמוד 26.jpg]

שָׁתְקָה רְחֵלָה, בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁאָר הַתִּינוֹקוֹת פִּטְפְּטוּ וְצָהֲלוּ כֻלָּן יָחַד. שָׁתְקָה – עַד שֶׁבַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה עָזְבָה אוֹתָהּ וּפָנְתָה לִשְׁאָר חֲבֵרֶיהָ וְחַבְרוֹתֶיהָ.

אוּלָם אָז נִכְנָס הָאָב, הָרוֹפֵא, וְהוּא מִיָּד נִפְנָה אֶל רְחֵלָה, וְעִמּוֹ הִרְגִישָׁה הַתִּינוֹקֶת אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ עִם מוֹדַע וָדוֹד.

הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ עַל אָחִיהָ וְעַל הַמָּקוֹם הַטוֹב שֶׁהִיא מוֹצֵאת שָׁם עֲנָבוֹת טוֹבוֹת כָּאֵלּוּ, הֶחֱלִיק לָהּ עַל רֹאשָׁהּ וְעַל מִצְחָהּ, אַף אָמַר לָהּ בִּצְחוֹק: “רְאִי! עֵינַיִךְ כָּל כָּךְ שְׁחוֹרוֹת, כְּאִלּוּ לִכְלַכְתְּ אוֹתָן בִּדְיוֹ!”

שָׁחֲקָה גַם רְחֵלָה וְלֹא סֵרְבָה עוֹד מִגֶּשֶׁת אֶל הַשֻּׁלְחָן וּלְקַבֵּל מִיַּד הָאָדוֹן הָרוֹפֵא אֶת הַמִּגְדָּנוֹת שֶׁהוֹשִׁיט לָהּ.

“עַכְשָׁו – שִׁירָה, יְלָדִים!” קָרָא הָאָב הַשָּׁמֵחַ לַחֲבוּרַת הַמְסֻבִּים הַקְּטַנִּים “שִׁירָה”!

שָׁרוּ בַמַּקְהֵלָה – וְהַגְּבֶרֶת אֵשֶׁת הָרוֹפֵא נִגְנָה בַפְּסַנְתֵּר.

שָׁרוּ גַם בִּיחִידוּת.

“וְאַתְּ” אָמַר הָרוֹפֵא לִרְחֵלָה “כְּלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת שׁוּם שִׁיר?”

כָּפְפָה רְחֵלָה לְאָזְנוֹ וְאָמָרָה: “אִמָּא שֶׁלִי שָׁרָה בִיהוּדִית, וְאֵינִי יוֹדַעַת רַק שִׁירִים יְהוּדִיִּים בִּלְבָד”.

“שִׁירָה יְהוּדִית!” קָרָא הָרוֹפֵא, אֶת זוֹ הֲרֵי אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד. הֵן יְהוּדִים אֲנַחְנוּ, רְחֵלָה, וְשׁוֹמְעִים יְהוּדִית, שִׁירִי, בַּת, שִׁירִי מָה!"

אֲבָל עֲדַיִן הָיְתָה רְחֵלָה מְסָרֶבֶת לָשִׁיר. אָמַר לָהּ הָרוֹפֵא: “כֵּיצַד אַתְּ אוֹמֶרֶת, רְחֵלָה, בְּ,מוֹדֶה'?” – אֶשְׁמַע מוּסַר אָב, תּוֹרַת אֵם אַקְשִׁיבָה, וּמִצְווֹת אֲנָשִׁים טוֹבִים בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה" – וּכְלוּם אָדָם רַע אֲנִי שֶׁאַתְּ מְסָרֶבֶת לִי? הַגִּידִי!

לְשֵׁמַע מִלִּים אֵלּוּ, שֶׁל “מוֹדֶה אֲנִי” (הוֹדָאַת הַשַּׁחֲרִית) מִפִּי הָרוֹפֵא – אוֹרוּ עֵינֵי רְחֵלָה וְצָהֲלוּ פָנֶיהָ, וּמִיָּד נִתְיַצְּבָה וְקִפְּלָה כַפּוֹתֶיהָ זוֹ עַל גַּב זוֹ לְפַזֵּם⁵ בִּמְחִיאָה וּפָתְחָה וְעָנְתָה בְּשִׁיר:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

הֶחָבִיב הַשָּׂב,

הִגָּלֵה וְהוֹפַע

עָלֵינוּ הַטָּף;

כִּי אָנוּ צֹאן־קָדָשִׁים,

בְּנֵי אֵל חָי,

וְאַתָּה רֹעֵנוּ

שְׁלִיחַ אֲדוֹנָי.

וְהִתְחִילָה הַקְּטַנָּה מוֹחֲאָה כַפָּיִם:

תְּרַי לַי לַי! כֹּה לֶחָי!

תְּרַי לַי לַי! וְלַי לַי לָי!

וּבְעוֹד שֶׁרְחֵלָה טוֹפַחַת כַּף אֶל כָּף – תָּפְסָה אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת, אֲשֶׁת הָרוֹפֵא, וְהִתְחִילָה מְנַשֶּׁקֶת לָהּ וְאוֹמֶרֶת: "בֹּאִי, בִּתִּי, בֹּאִי אֶל הַפְּסַנְתֵּר! – נֶחְמָדָה! צִפֹּר קְטַנָּה! אַתְּ שָׁרָה כָל כָּךְ יָפֶה! – בֹּאִי! אֲנִי אֶלְמַד לְנַגֵן אֶת זֹאת בַּפְּסַנְתֵּר!"

“כֵּן! כֵּן!” קָרְאוּ כָל הַיְלָדִים.

וְשׁוֹשַׁנָּה מְרַקֶּדֶת אֵצֶל רְחֵלָה: “רְחֵלָה טוֹבָהּ! רְחֵלָה יָפָה!”

וּרְחֵלָה זוֹ עוֹמֶדֶת אֵצֶל גְּבֶרֶת הַבַּיִת, הַגְּבֶרֶת מְנַגֶּנֶת בַּפְּסַנְתֵּר וּרְחֵלָה מְשׁוֹרֶרֶת לָהּ מְכֻוָּן אֶל פָּנֶיהָ, וְרַגְלָהּ שֶׁבַּנַּעַל הַיְשָׁנָה טוֹפַחַת לְקִצְבֵי הַשִּׁיר:

בָּא, עָמַד אֵלִיָּהוּ

בֵּין יַלְדֵי הַחֵן

וּפָתַח וְאָמַר.

בְּקוֹל לָהֶם כֵּן:

אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!

גּוֹאַלְכֶם עוֹד חָי,

וּבְרוּכִים בְּנֵיכֶם

לָעַד לַאֲדוֹנָי!

וְשׁוּב הַפִּזְמוֹן בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם, וְהָאָדוֹן הָרוֹפֵא וְכָל הַיְלָדִים עוֹנִים גַּם כֵּן:

תְּרֵי לַי לַי! כֹּה לֶחָי!

תְּרַי לַי לַי! וְלַי לַי לָי!

וּפוֹנָה רְחֵלָה אֶל הַיְלָדִים וְעוֹנָה שׁוּב:

אַשְׁרֵיכֶם תְּמִימִים,

תִּינוֹקוֹת בֵּית רָב!

הֱיוּ כֻלְּכֶם בְּרָכָה

לְאֵל עֶלְיוֹן הָאָב,

וְיִשְׁמָרְכֶם טְהוֹרִים.

לָעַד, כֹּה לֶחָי,

וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה,

כִּי יִתֵּן אֲדוֹנָי,

אָמֵן וְאָמֵן! תְּרַי לַי לַי,

וּתְּרַי לַי לַי וְכֹה לֶחָי!

מָחוֹל! מָחוֹל!" קָרָא הָרוֹפֵא בִּפְקֻדָּה צוֹהֶלֶת – וּמִיָּד גַּם הוּא וְגַם הַגְּבֶרֶת עִם בִּתָּם בַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה וְעִם רְחֵלָה וְכָל הַיְלָדִים יַחַד הִתְחִילוּ סוֹבְבִים בְּמָחוֹל: בִּתְּרַי לַי לַי! וְכֹה לֶחָי! וּתְּרַי לַי לַי! –

שִׂמְחָה כָזֹאת בְּשׁוּם יוֹם הוּלֶדֶת לֹא הָיְתָה עוֹד אֵצֶל הָרוֹפֵא!

ח שְׂכַר לִמוּד 🔗

מִמָּחֲרַת הַיּוֹם, לִפְנוֹת עֶרֶב, בָּא הָרוֹפֵא אֶל בֵּית לֵאָה. הִיא קָמָה לִקְרָאתוֹ, הִגִּישָׁה לוֹ כִסֵּא, וּשְׁאֵלַתְהוּ בַּמֶּה תוּכַל לְשָׁרְתוֹ?

“שָׁלוֹם! אֵין דָּבָר” אָמַר הָרוֹפֵא “מַה שְׁלוֹם הַבָּחוּר שֶׁלָּךְ?”

“תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי! הוּא זֶה הָלַךְ הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר.”

“וְהַבַּחוּרָה – רְחֵלָה אַיֶּהָ?”

“מְשַׂחֶקֶת הִיא בָרְחוֹב.”

“וּבְכֵן שִׁמְעִי נָא, גְּבִרְתִּי: בִּתִּי הַשּׁוֹבֵבָה נִתְאַהֲבָה בְּבִתֵּךְ. כָּל הַיּוֹם רַק רְחֵלָה וּרְחֵלָה בְּפִיהָ, וּבִשְׁעַת הַלִּמּוּד נִתְעַצְּלָה הַיּוֹם, וְאָמְרָה לַמּוֹרֶה: עִם רְחֵלָה הָיִיתִי רוֹצָה וִיכֹלָה לִלְמֹד, וּכְשֶׁאֲנִי לְבַדִּי אֲנִי מִשְׁתַּעְמָמֶת, וּמַה לַעֲשׂוֹת לְשׁוֹבֵבָה זוֹ? – וְהִנֵּה אֲנִי עִם אִשְׁתִּי הֶחֱלַטְנוּ לִפְנוֹת אֵלֶיךָ בְּבַקָּשָׁה: שִׁלְחִי אֵלֵינוּ אֶת רְחֵלָה שֶׁלָּךְ יוֹם יוֹם לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם, בְּשָׁעָה עֶשֶׂר – וְתִלְמַדְנָה שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת יָחַד.”

לֵאָה נִסְתַּמְּקָה⁶ מֵחֶדְוַת לֵב עַל בִּתָּה הַחֲמוּדָה וְאָמָרָה:

“נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.”

"בְּבַקָּשָׁה."

יָצְאָה לֵאָה וְשָׁבָה עִם רְחֵלָה, שֶׁשָּׂמְחָה מְאֹד לִקְרַאת הָאָדוֹן הָרוֹפֵא. נָטַל אוֹתָהּ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחִיל מַצִּיעַ לְפָנֶיהָ אֶת הָעִנְיָן:

“כֵּיצַד?” הֵשִׁיבָה רְחֵלָה “אוֹתִי הֲרֵי נַחְמָנִי מְלַמֵּד! וַאֲנִי אֵינִי רוֹצָה לְהַחֲלִיפוֹ בְּמוֹרֶה.⁷ אַחֵר הוּא מוֹרֶה כָל כָּךְ טוֹב, טוֹב מִכָּל הַמּוֹרִים כֻּלָם!”

“לֹא, בִּתִּי!” אָמַר הָרוֹפֵא “עִם נַחְמָנִי שֶׁלָּךְ לָמֹד תִּלְמְדִי עוֹד, וְגַם אֶצְלִי, אִם תִּרְצִי תִּלְמְדִי מְעַט, גַּם מִפִּי הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה שֶׁלְּשׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִי, וְאִם תִּרְצִי גַם תְּנַגְּנִי עִם שׁוֹשַׁנָּה יָחַד.”

“עַל הַפְּסַנְתֵּר?” קָרְאָה רְחֵלָה בִשְׂחוֹק שִׂמְחָה “כָּךְ אֶפְשָׁר!”

וְקָדְדָה הַתִּינֹקֶת וְאָמָרָה: “שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי! אֲנַחְנוּ בְאֶמְצַע הַמִּשְׂחָק. אָבֹא מָחָר”.

אַךְ פִּתְאֹם עָמְדָה הַקְּטַנָּה בְהַרְהוֹר, נִסְתַּכְּלָה בְאִמָּא, כָּפְפָה רֹאשׁ וְשָׂמָה רֹאשׁ אֶצְבַּע בֵּין שִׁנֶּיהָ מֵחֲמַת מַחֲשָׁבָה שֶׁל עַגְמַת נָפֶשׁ.

“מַה לָךְ, בִּתִּי?” שָׁאֲלָה לֵאָה וְגָחֲנָה עַל הַתִּינֹקֶת.

אָמְרָה רְחֵלָה בְעֶצֶב וּבְלָחַשׁ; “וְאֶהְיֶה צְרִיכָה בְכָל יוֹם לִלְבּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת וְלִנְעֹל אֶת הַנַּעֲלַיִם גַּם כֵּן?”

הָרוֹפֵא שֶׁהִקְשִׁיב וְשָׁמַע אֶת זֹאת – קָפַץ וְקָרָא: “לֹא, לֹא רְחֵלָה!” – תָּפַס אֶת הַתִּינֹקֶת וְחִבְּקָהּ אֶל לִבּוֹ וְאָמָר: “כָּךְ! כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאַתָּ, בִּתִּי, אַתְּ חֲבִיבָה וְנָאוָה! שֵׂיָה טְהוֹרָה! כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאַתְּ, כֵּן תָּבֹאִי! וְעַכְשָׁו לְכִי וְשַׂחֲקִי לָךְ, חַבְרוֹתַיִךְ מְחַכּוֹת לָךְ”.

“כָּךְ, טוֹב!” אָמְרָה רְחֵלָה שׁוּב בְּקִידָה "שָׁלוֹם לְשׁוֹשַׁנָּה!"

הִצְהִילָה קוֹל וּפָרְחָה לָהּ מִן הַבָּיִת.

וּרְחֵלָה קִיְּמָה אֶת הַבְטָחָתָהּ, כִּי מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר בָּאָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ הַחֲדָשָׁה, לָמְדָה שָׁם עִמָּהּ יָחַד. נִסְּתָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל הַפְּסַנְתֵּר, שִׂחֲקָה עִם שׁוֹשַׁנָּה בַצַּעֲצוּעִים הַחֲדָשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָהּ בְּיוֹם הַהוּלֶדֶת – וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹ שׁוֹשַׁנָּה הִשְׁאִילָה לִרְחֵלָה גַם סֵפֶר מְצֻיָּר בִּשְׁבִיל נַחְמָנִי לִקְרִיאָה:

וּכְשֶׁחָזְרָה רְחֵלָה הַבַּיְתָה – פָּגְעָה בְנַחְמָנִי שֶׁהוּא עוֹמֵד כְּבָר בַּדֶּרֶךְ וּמְצַפֶּה לָהּ.

“אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה!” קָרְאָה לוֹ רְחֵלָה מֵרָחוֹק – וְרָצָה אֵלָיו, הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַיָּפֶה וְאָמָרָה: “תִּקְרָא אֶת זֶה וְתַחֲזִירוֹ, וְאָבִיא לְךָ גַּם אַחֵר!”

תָּפַס נְחֶמְיָה אֶת הַסֵּפֶר בְּשִׂמְחָה, עִיֵּן בּוֹ, רָאָה בְיָפְיוֹ וְהִתְחִיל לָרוּץ עִם רְחֵלָה יַחַד בְּחֶדְוָה גְדוֹלָה אֶל הָאֵם:

“רְאִי נָא, אִמָּא!” קָרָא נְחֶמְיָה "רְאִי, אֵיזֶה שְׂכַר לִמּוּד טוֹב מְשַׁלֶּמֶת לִי רְחֵלָתֵנוּ! סְפָרִים כָּאֵלּוּ תָבִיא לִי לִקְרִיאָה."

“אָכֵן יֵשׁ שָׂכָר לְכָל פְּעֻלָּה טוֹבָה” כָּךְ הֵשִׁיבָה הָאֵם בְּסֵבֶר פָּנִים שְׁמֵחוֹת וְלִבָּהּ נִתְמַלֵּא תִקְוָה טוֹבָה עַל בָּנֶיהָ.

תִּקְוָה טוֹבָה – כְּלוּם יֵשׁ שָׂכָר טוֹב מִזֶּה לָאֵם עַל כָּל עֲמָלָהּ?

[画像:חלק 2 עמוד 34.jpg]

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

&

הצעת תגית חדשה