בשנת 1907 הייתי בן־בית אצל משפחת ליבוביץ. את אביו לא הכרתי, אך את אמו וכל בני הבית ידעתי היטב היטב. מיוחד במינו היה בית זה. כל אחד מבניו, – שלוש אחיות ושני אחים, – היה שייך למפלגה אחרת.
עיר וילנא, כאם בישראל, היתה הומה בשטח החברתי, התרבותי, יותר מכל עיר אחרת. ככל משפחה יהודית ראו בניה חובה לעצמם להיות נמנים על אחת המפלגות שברחוב היהודי. המפלגות, שתפשו מקומן בבתים אלה, היו לעתים מבין היריבות, שנלחמו אחת בשניה, החל מ"הבונד" וגמור ב"התחיה".
בית לייבוביץ נחשב בין האדוקים, – לכך דאגה אם הבית, – ובני הבית דאגו ללא ויכוחים פנימיים לא להפריע את מנוחת הבית. כאן שררה אימת השלמות ואחד למשנהו חלק את הכבוד המגיע לו. המפלגתיות העסיקה אותם עם צאתם לרחוב ולתא שלהם.
אנוכי נתפשתי לבית זה משום שאחד הבנים והצעיר שביניהם, – חיים ז"ל, – היה נמנה על מפלגת ס.ס., שנמשכתי גם אני אליה. יסודה של מפלגה זו היה בהשגת טריטוריה. גם ארץ־ישראל באה בחשבון. הדבּרים של מפלגה זו היו אז בתוך עיר יהודית זו דניאלי, ברטולדי, אברשה ואחרים.
בזמן ההוא נקבע סדר החיים ערב ערב על ה"בירז’ה". כמקום לבורסה זו שמשו שדרה או רחוב קבוע, שבהם היו מתרכזים חברי המפלגות, לעתים בסמיכות ובשכנות זו לזו. בפגישות “המקריות” האלה היו נכנסים לוויכוח, “דיסקוסיה”, בלתי פוסקת ובלתי מסכמת ולא כל כך בלחישה… היו גם אפיטטים מיוחדים בצורת הוויכוח הזה, שרק בעיר הבירה דליטא היו מקובלים, וכל אחד היה משתמש בהם, כדי להבליט את “דעתו” שלו ולהפחית בערך דעתו של המתנגד. לעתים היתה נקבעת למפרע “דיסקוסיה” רשמית של שתיים או שלוש מפלגות יריבות, בתוכן גם מפלגת ס.ס., שהיתה הצעירה והחלשה ביותר, בהשוואה ל"בונד" ו"פועלי־ציון", שאף אלה האחרונים לא היו חזקים ביותר. שתי המפלגות: ס.ס. ופועלי־ציון, ונוסף עליהן גם “הסיימובצים”, ראו את כובד הבעייה מבחינת פתרון יהודי, וכל אחת מהן חתרה לקראת מקלט לבית־ישראל. אחת קבעה בהחלט את מקומו בארץ־ישראל, שניה קבעה אחרת. באחד השטחים האפשריים בעולם ובאופן מידי, ושלישית, שהיתה באמצע בין שתיים אלה, מהיכא־תיתי גם בארץ־ישראל.
הוויכוחים היו די חריפים והכל לשם שמים, מתוך מלחמה למען עתיד ישראל. בין אלה היה ה"בונד" רוב מניין בעיר הזאת, כוחו היה גדול עמו, והעתון שלו ה"פארווערטס", שהופיע יום, יום, שלט ברחוב היהודי. הסופרים והדבּרים של המפלגה היו: פרומקין לנו, מדם, ליטוואק ואחרים. העתון הזה היה נפוץ מאד. לס.ס. היה עתון שבועי “דער וועג”. התפרסמו בו מאמרים מעניינים מאד ועמוקי מחשבה, תחילה על נייר דק מאד ולבסוף על נייר יותר טוב, אך ללא השוואה לעתון של ה"בונד".
ידענו אמנם, שבינינו וביניהם אין גשר כלשהו. היה מקום להתווכח עם פועלי־ציון והסיימובצים, היות ובאופן אבסטרקטי היה רקע משותף, – הדאגה לכלל ישראל בטריטוריה שלו. הוויכוח אתם היה בכל זאת חריף למדי. אשר ל"בונד" הרי הוא התיחס לכל אלה בביטול גמור וראה את עתידו של העם בגולה בלבד על־ידי שינוי במשטר והפיכות.
ב"בירז’ות" האלה היו נפגשים בני משפחה אחת ומתווכחים ביניהם, בתוכם גם בני משפחת לייבוביץ. לאחר הוויכוחים הסוערים והבוערים, שהוציאו לשד עצמותיהם של המתווכחים, היו חוזרים בני משפחת לייבוביץ לביתם וכאן היו שוררים שקט ואחווה, כאילו לא נשאר מהוויכוחים אפילו הד. שמחתי להיות כאחד מבני המשפחה ומצאתי את מקומי בתוכם. היחסים המשפחתיים בינינו באו לידי ביטוי יתר כאשר נאסרתי באחת ה"בירז’ות", עם רבים אחרים והושמתי בכלא. כשנתפשתי בפעם הראשונה, ביליתי במאסר יומיים בלבד. הוויכוח, שנפסק עם המאסר, נמשך בחום רב בבית־הכלא, בחדרים המרווחים, שרכזו בהם את העצורים. כעבור זמן לא רב נאסרתי בפעם השניה למשך שנה וחצי בערך. מקומי היה בבית־הסוהר המרכזי “לוקישקס”.
בית לייבוביץ, על כל מפלגותיו שמר לי אמונים וזכיתי לביקורים שבועיים קבועים בבית־הסוהר מאחד או אחת מבני המשפחה, עם מתן בידם. לא זכיתי לשוב לבית הזה, היות ומבית־הסוהר גורשתי לסיביר ושם נשארתי שנים מספר. לבסוף ברחתי בדרך לא דרך מתוך שאיפה להגיע ארצה.
בזמן היותי בסיביר חלו שנויים בהשקפת עולמי. בתוך החיים החדשים האלה, בוויכוחים הסוערים, שהתנהלו בין הגולים מתוך שורות המפלגות המהפכניות ללאומיהן ולעדותיהן השונות, ס.ד. ס"ר, הבונד וכו', התנדפה התיאוריה הכפולה, שריחפה במוחות חברי ס.ס. בבעיה ארץ־ישראל או טריטוריה אחרת, מי קודמת למי, מי בטוחה יותר ואת מי להעדיף, הוכרע הגורל בדרך הישירה, שהטריטוריה לכל דקדוקיה ופרטיה היא ארץ־ישראל ההיסטורית, המקשרת והמאחדת את העם החל מהעבר הרחוק שלו ובו תצעד קדימה ויהי מה. לכן נועדו פני לארץ. טרם פרצה מלחמת העולם הראשונה הגעתי הנה. פה התרכזה גם משפחה זו של זאב לייבוביץ. אמנם לא כולה, בסך הכל שלושה חלקים ממנה, בעוד ששניים נשארו ברחבי רוסיה. כך נפרדו בני המשפחה. אני נפגשתי עם אלה, שהגיעו ארצה, מי קודם ומי אחר־כך ועמדתי לצדם. הבאים ארצה מצאו את מקומם בה והצטיינו בנאמנות ומסירות. זאב כראש המשפחה שמח בחלקו, שהקדיש את כוחותיו למען המולדת.
משפחה זו גדלה בארץ וקבלה חיזוק על־ידי עלייתם של קרובים, אבל שניים מתוך בני הבית והאם נשארו מחוץ לה. מתוך שלושה אלה שבגולה, שניים אינם עוד בחיים ונשארה אחת ויחידה יקרה מאד, שאינה רואה אפשרות להגיע הנה.
האימון והקרבה היו בינינו הדדיים, ללא שינויים במשך כל השנים. באופן מיוחד לא יישכח מזכרוני הקשר שבינינו בעת צרה, בהיותי כלוא זמן די ממושך. כך ראיתי את עצמי כאחד מביניהם וכך זה עד היום הזה.
יבדלו לחיים אלה שעל פני האדמה, שלבם מלא אהבה ומסירות נפש לעם ולמולדת. הרכוש הנפשי הרב הזה הצטבר בלבם ובנפשם עוד מילדותם, מתוך הבית השלם הזה בעבר הקרוב בעיר היהודית וילנא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות
אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה
עד כה העלינו למאגר 65056 יצירות מאת 4464 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־34 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.
בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.
נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!