זכרונות מימי מלחמת העולם הראשונה
הדים של קול צחצוח החרבות בעולם נשמעו גם בארץ. חרדה אחזה את תושבי ירושלים. זקני הדור ספּרו זכרונות מימי מלחמה קודמת, שבה נסתמו צינורות המחיה של הישוב בעיר מיד עם הכרזת המלחמה. ראשי הציבור עמדו אז בפרץ, הם הטילו “מס רכוש” על בעלי האמצעים לטובת אלה, שמטה ידם. גביית המס נעשתה בלי בדיקות, כל אחד צריך היה להמציא את התרומה לפי מצפונו. עסקן ידוע אחד פעל ללא לאות נגד מפקיעי שערים. כשהוטל הסגר על חופי הארץ, עלה בידו להביא ספינה טעונה נפט ומצרכים חיוניים אחרים. המצרכים חולקו בין הצרכנים במחיר זול, בלי רווחים.
זכור חג החרות, שקדמו לו סערות וסופות, שעכבו עיגון האניות בחופים. העומדים בראש המוסדות השונים נאלצו לפנות לעזרת מלווים, כדי להשיג כספים לנצרכים, שהיו תלויים בהם. החרדים המהדרין הדירו את עצמם בחג הפסח מסוכר והסתפקו בתמרים. לא לשוא היה הפחד הנסתר מפני הדרכים שנשמו. הקשרים התחילו להנתק, היוקר האמיר ומצרכים אחדים נעלמו כליל.
תצויין לשבח ההתעוררות לעזרה פנימית, שנתגלתה אז. ר' דויד שוב, העסקן הנעלה, בעל המזג הרך וטוב הלב, רתם את עצמו לפעולה. בהתלהבותו ובמסירותו נרכשו בנקל עוזרים נאמנים לעבודה. כעבור ימים מספר היתה כבר קיימת רשימה של תורמים, שהתחייבו להכניס תשלומים חדשיים. לצנועים היו ממציאים בסתר לחם ואוכל מבושל טעים לבתיהם. אחרים היו באים לאכול ולשתות כוס חמין עם סוכר, שקשה היה להשיגו.
מעשה שהיה: נתגלה פעם, בשבת, שישנו דוחק בסוכר. רופא ילדים מיהר לביתו ואחרי רגעים אחדים חזר, כשהוא יחד עם חבר־מתנדב נושאים ארגז סוכר. שניהם היו לבושים בגדי שבת, שנתלכלכו בפעולה זאת.
הנסיון התחיל בעשרות והגיע למאות. מר שוב היה המנצח על העבודה. אשתו היתה המבשלת, המכינה. על ידם היו עוזרים מסורים אחרים. באולם הגדול של “יבנה”, המרכז הרוחני של “המכבים הקדמונים”, הועמד בראשונה שולחן אחד ואח"כ כמה שולחנות. כל מי שבא היה מתקבל בסבר פנים יפות. בשבתות היה דויד שוב מקצר בתפילות, הדרשות על פרשת השבוע נפסקו, הכל נדחה, כדי להאכיל את הרעבים.
לעתים היו מוציאים בלילות מהאולם את שולחנות האוכל, כדי לקיים שם ישיבות. עשרות אנשים רחוקים אחד מהשני בדעותיהם היו יושבים ודנים בדבר הקלת המצב. נתבטל המנהג של “טובי ירושלים שלא הסבו אלא אם כן ידעו מי עוד מיסב עמהם”. רייזלה פיינשטיין, החרדה מהעיר העתיקה, ישבה על יד מי שהוחזק אז אפיקורוס, שלמה שילר, מנהל הגמנסיה העברית. מי שהוא התלוצץ ואמר: המצב הוא רציני, סימן לכך שהוזמנו למועצה כמעט כל רופאי ירושלים, הד"ר א. מזא"ה, הד"ר וייץ, הד"ר סגל והד"ר ביהם.
כאשר בא לארץ מר מוריץ ורטהיים, חתנו של הציר האמריקאי מורגנטוי, ובידו סך 50.000 פראנק זהב בשביל נפגעי המלחמה, מצא שלמעלה מתשע מאות נפש קבלו בירושלים אוכל מהאמצעים שנאספו בתוככי ירושלים. הוא לא האמין למראה עינו. הוא הביע את דברי התפעלותו ואמר: “גלותם את חרפת ירושלים. יבורכו ערי־הלב, שקידשו את שם ירושלים בפעולה העצמית המזהירה הזאת, חסכו מפתם וחלקו לאלף הנצרכים”.
זמן רב המשיך בית־הלחם והתה להתקיים. המוסד קיבל אח"כ כספים לפעולתו, אבל מאז פנה זיוו והדרו. אבק־הזהב, שבא מהחוץ, קרר את ההתלהבות. בין העוסקים במוסד נתעוררו רגשי שנאה וטינה. הדבר הזה גרם לכך, שאחדים משכו את ידיהם מכל הענין. חסל סידור עזרה עצמית, שעת אפיטרופסים הגיעה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות
אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה
עד כה העלינו למאגר 65056 יצירות מאת 4464 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־34 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.
בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.
נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!