הידיעה כי “מיחאי” עוגנת באיסטנבול ועל סיפונה כ־1,400 גרמה לשר המושבות קרנבורן להנחות את שגרירות בריטניה בטורקיה למנוע החזרתה ללב ים או לרומניה, ולהציע לנציב העליון במברק בהול לאפשר את כניסת הפליטים לארץ־ישראל ולעוצרם בעתלית. כשהתברר כי בספינה 14 נוסעים בלבד הותר לה להפליג לא"י. “מיחאי” הגיעה לחיפה ב־7.5.1942 ונוסעיה הועברו לעתלית.  ↩︎

“אוקסיניה” הפליגה מרומניה בראשית מרס 1942 ועל סיפונה 15 פליטים. הספינה עלה על שרטון בחופי איזמיר, נוסעיה ניצלו והועברו לחוף.  ↩︎

הפניות לא אותרו. בעקבותיהן נועד ב' לוקר ב־26.3.1942 עם שר המושבות קרנבורן והציע להניח לספינות פליטים המגיעות לטורקיה להמשיך בדרכן לא"י ולעצור את נוסעיהן עם הגיעם. למרת, 27.3.1942, בתזכיר שהגיש לרה"מ צ’רצ’יל, הציע קרנבורן, כדי למנוע הישנות אסון “סטרומה”, לא למנוע ספינות פליטים שיגיעו לים האגאי מלהגיע לא"י ולעצור שם את הנוסעים במחנות מעצר (ר' נספח 3). ב־28.3.1942 הגיש קרנבורן תזכיר באותו נושא לשר המלחמה ג’יימס גריג (ר' נספח 4).  ↩︎